ועידת אנפא: נקודת מפנה היסטורית שסללה את הדרך לעצמאותה של מרוקו וחיזקה את תפקידה הבינלאומי

חודש ינואר מציין מדי שנה את הנצחת ועידת אנפא, אירוע מכריע שנערך בקזבלנקה בין ה-14 ל-24 בינואר 1943. ועידה זו הייתה נקודת מפנה היסטורית גדולה, לא רק עבור מרוקו, אלא גם עבור הסצנה הגיאופוליטית העולמית, במיוחד בהקשר של מלחמת העולם השנייה.

בפגישה אסטרטגית זו נפגשו בעלות הברית, בראשות דמויות ידועות כמו נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט, ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל והגנרלים הצרפתים שארל דה גול והנרי ז'ירו, כדי לדון באסטרטגיות צבאיות נגד מדינות הציר. עם זאת, לאירוע הזה היו לא רק השלכות צבאיות: הוא גם סימן נקודת פתיחה משמעותית עבור מרוקו כאומה השואפת לעצמאות.

המלך מוחמד החמישי, אז הריבון, ניצל את ההזדמנות להעלות את שאלת עצמאות מרוקו, וביטא בבירור את שאיפות העם המרוקאי. במהלך פגישתו עם הנשיא רוזוולט ב-22 בינואר 1943, הוא קרא לשחרור הממלכה מהשלטון הקולוניאלי והציע למרוקו להיות חברה בארגון האמנה הצפון-אטלנטית (NATO). הצעה בעלת חזון זו הייתה רגע מפתח בבניית היסודות של המערכת הגלובלית שלאחר המלחמה.

חשיבותה האסטרטגית של מרוקו כצומת דרכים בין אירופה, אפריקה ואמריקה מילאה תפקיד מכריע בקיום הוועידה הזו על אדמתה. קזבלנקה, בגלל מיקומה הגיאוגרפי, הייתה המקום האידיאלי לתיאום מאמצי בעלות הברית, במיוחד לאחר הצלחת מבצע לפיד בנובמבר 1942, פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה. בחירה זו סימלה גם את הופעתה של מרוקו כשחקן אסטרטגי בזירה הבינלאומית.

ועידת אנפא לא רק הניחה את היסודות ליחסים הדיפלומטיים בין מרוקו לארצות הברית, אלא היא גם חיזקה את מעמדה של המלוכה העלאווית כשחקן מפתח בפתרון סכסוכים גלובליים. תמיכתו של רוזוולט בעניין המרוקאי היוותה נקודת מפנה דיפלומטית מכרעת, שסימנה את תחילתה של מערכת יחסים פורייה בין שתי האומות.

ההיסטוריון והמומחה לגיאופוליטיקה ד"ר רודאני מסביר שההשפעה של ועידה זו הייתה כפולה: היא לא רק חיזקה את האחדות של בעלות הברית במאבקן נגד מדינות הציר, אלא היא גם אפשרה למרוקו למצב את עצמה כשחקן מפתח פוליטי וצבאי בתחום העולם שלאחר המלחמה. הוועידה סייעה בקבלת החלטות שסללו את הדרך למבצעים צבאיים מכריעים, כמו מבצע האסקי (הנחיתה בסיציליה), שתרמו להבסת מדינות הציר.

ברמה הדיפלומטית, אחת המורשת המתמשכת של ועידת אנפא הייתה ההכרה במלך מוחמד החמישי כמנהיג בעל חזון שהעלה את קולו של העם המרוקאי לבמה העולמית. בקריאה לעצמאות, הוא סלל את הדרך לעתיד שבו תוכל מרוקו להפוך לאומה ריבונית מכובדת בכל העולם.

מאז אותו רגע היסטורי, מרוקו חיזקה את מעמדה כשחקן גיאופוליטי מוביל. תפקידה האסטרטגי במהלך מלחמת העולם השנייה הניח את היסודות לשיתוף פעולה מתמשך עם ארצות הברית, שהיה חיוני לפיתוח הממלכה. מורשת זו נשמרה לאורך הדורות, במיוחד תחת שלטונו של הוד מלכותו המלך מוחמד השישי, שמדיניותו הבינלאומית אפשרה למרוקו להישאר שחקנית מפתח בפורומים גלובליים, במיוחד במאמציה לקדם את השלום, הדיאלוג ושיתוף הפעולה בין העמים.

חזרה זו למקורותיה של מרוקו כשחקן דיפלומטי מרכזי מדגישה את חשיבותה של ועידת אנפא, לא רק כאבן דרך בתולדות המדינה, אלא גם כצעד בסיסי בהגדרה מחדש של תפקידה בזירה הבינלאומית.