כישלונה המהדהד של דרום אפריקה בתוך BRICS ברפורמה במועצת הביטחון של האו"ם

הפגישה האחרונה של שרי החוץ של מדינות בריקס, שנערכה בריו דה ז'ניירו בשנת 2025, חשפה פילוג עמוק בתוך הקבוצה, במיוחד בקרב חבריה האפריקאים. דרום אפריקה ספגה מכה דיפלומטית משמעותית במאבקה לקבל מושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם. בעוד שטיוטת ההצהרה הסופית נועדה לכלול תמיכה עקיפה בשאיפותיה, ההתנגדות הקטגורית של מצרים ואתיופיה - חברות אפריקאיות שהשתלבו לאחרונה - גרמה לכישלון אימוץ הטקסט.

שתי מדינות אלו, יחד עם ניגריה ואוגנדה, שהצטרפו לקבוצה כשותפות בינואר 2025, התנגדו לאזכור מפורש של דרום אפריקה. דבר זה אילץ את ברזיל, יוזמת ההצעה, לבטל את ההתייחסות לפרטוריה, ולחזור לניסוח ניטרלי יותר. למרות ויתור זה, קהיר ואדיס אבבה סירבו לאשר את ההצהרה, וגינו גישה שלדעתן מאיימת על אחדות אפריקה ומחריפה את המתיחות האזורית.

מבוי סתום זה מדגיש את הפערים הגוברים בתוך מדינות הבריקס, שהרחבתן האחרונה, שאמורה לחזק את השפעתן הגיאופוליטית, מסבכת כעת את החיפוש אחר קונצנזוס. הכישלון באימוץ עמדה משותפת בנוגע לרפורמה במועצת הביטחון מדגים כי מדינות הבריקס מתקשות להתחרות בגופים קוהרנטיים יותר כמו ה-G20 או האיחוד האירופי.

דרום אפריקה המודרת ניסתה להעלות את הכישלון הזה בפרופורציה באמצעות דובר שר היחסים הבינלאומיים שלה, ואישר את מחויבותה לקונצנזוס אזולוויני - הקובע כי אפריקה צריכה לקבל שני מושבים קבועים במועצה ללא מינוי מראש של המוטבים. עם זאת, כעת, המחלוקות באפריקה בנושא בולטות. כל מעצמה אזורית רוצה לתפוס אחד מהמושבים האלה: מרוקו, מצרים, אתיופיה, ניגריה, וכמובן, דרום אפריקה.

חילוקי דעות אלה מגיעים בתקופה שבה רפורמה במועצת הביטחון הופכת דחופה יותר ויותר. לנוכח חוסר היעילות הגובר של האו"ם בתגובה למשברים עכשוויים ושיתוק המועצה הנגרם עקב שימוש לרעה בסמכות הווטו על ידי חמש החברות הקבועות, נשמעים קולות רבים למען חשיבה מחדש על הסדר העולמי.

שתי הצעות עיקריות נתקלות בהתנגדות: זו של קבוצת הארבע (יפן, גרמניה, הודו, ברזיל) המציעה את הוספת שש חברות קבועות, כולל שתי חברות אפריקאיות שלא פורטו, תוך שמירה על זכות הווטו לחמש החברות הנוכחיות; וזו של קבוצת מדינות (איטליה, פקיסטן, ספרד, ארגנטינה, מקסיקו, דרום קוריאה, פולין, טורקיה) הדוגלת בהרחבת המועצה ל-25 חברים, רק על ידי הוספת חברים לא קבועים, אך עם מנדטים ארוכים יותר.

כל רפורמה מותנית ברצון החברות הקבועות הנוכחיות, כולל סין ורוסיה, אשר למרות שהן מתנגדות להרחבת מעגל החברות הקבועות, תומכות בפומבי בשאיפותיהן של ברזיל, הודו ודרום אפריקה למלא תפקיד גדול יותר בממשל העולמי. עם זאת, תמיכתן של מוסקבה ובייג'ינג נותרה מעורפלת, והיא נעה בין אסטרטגיה דיפלומטית להגנה על האינטרסים שלהן במסגרת הסדר הקיים.

הדרך לעבר מועצת ביטחון רפורמית, ייצוגית ושוויונית יותר נותרה זרועה במכשולים. משחקי כוח, יריבויות אזוריות וחישובים פוליטיים משפיעים רבות על הסיכויים לשינוי. כל עוד לא תושג קונצנזוס אפריקאי לגבי המוטבים של מושבים קבועים עתידיים, והמעצמות הגדולות מסרבות לוותר על זכויותיהן, האו"ם מסתכן בהישארות קפואה, חסרת יכולת לשקף את המציאות הגיאופוליטית של המאה ה-21.