- 12:00התפטרות קולקטיבית של חברי ועדת האו"ם לחקירת הפרות זכויות אדם בפלסטין
- 11:15אזרחות מרוקאית במגמת עלייה: מרוקו בין המובילות באפריקה בדוח האזרחות העולמי לשנת 2025
- 11:01שגריר צרפת במרוקו שב ומדגיש את תמיכת ארצו בשלמות הטריטוריאלית של הממלכה
- 10:35ארצות הברית על סף שינוי היסטורי לעבר רגולציה של מטבעות קריפטוגרפיים
- 10:10מרוקו והונגריה מחזקות את השותפות הכלכלית ותומכות בשיתוף פעולה פוליטי ותעשייתי
- 09:56מרוקו וגמביה חותמות על שותפות אסטרטגית בביקורת ציבורית
- 09:10משלחת אש"ף מבקרת בסוכנות בית מאל אל-קודס אצ'ריף ברבאט
- 08:40תקשורת קנדית: דאכלה, "צומת דרכים" בין הים התיכון לעולם שמדרום לסהרה
- 08:25בוריטה מקיים מספר פגישות דו-צדדיות בשולי הפורום האירופי-ים תיכוני בבריסל
עקבו אחרינו בפייסבוק
הזמן הצהוב: איך אפשר לשמוח בחג כשהאסון שלנו נמשך ונמשך?
מדינת ישראל מכירה מלחמות קצרות שאחריהן מתמודדים עם הנזקים בתקופה של "שיקום". ואילו הפעם האסון מתגלגל במורד הר שאין לו תחתית
ישראלים רבים שואלים את עצמם בתקופת החגים הזו אם ראוי ומותר לשמוח, וליתר דיוק, לאחל חג שמח. ההתלבטות אם המצב מצדיק שמחה, דורדרה מסוגיה לאומית לדילמה פרטנית. איש איש וראיית המציאות שלו. לא לחינם הוסיפו רבים לברכות החג את הסייפא האומר: הכי שאפשר, או בהתחשב בנסיבות. במשפחות רבות התנהל ויכוח כיצד לחגוג את ליל הסדר. שוב, ויכוח לאומי שתועל לוויכוחים משפחתיים. בעד עסקת חטופים או נגדה. בעד או נגד המשך המלחמה והכניסה לרפיח. ואולי בתמצית: חמוצים או מאמינים למנהיג המלהג על פסע מ"ניצחון מוחלט". רבים סימנו את חג הפסח בסרטים צהובים, כיסא השמור לחטופים. משל היווה הסימון הזה איזון המאפשר שמחה. משהו מבית המדרש של הפכים המשלימים זה את זה כמו שואה וגבורה. שמחים וזוכרים. השיא כמובן בימי הזיכרון והעצמאות. הכבוד הלאומי מול האבל שנהפך פרטי. מול הנכויות השייכות רק לנכים. מול הדאגה לחטופים שנהפכת שייכת למשפחות בלבד. מול המפונים שיתלו דגלוני מדינה בלובי של המלון שעוד מעט יפונו גם ממנו. תהום פעורה. נרטיב מול נרטיב שהסרט הצהוב יתקשה, גם אם יתיימר, לגשר על פניו.