תוצרת מרוקו: רבאט פורצת דרך בתחום התעשייה הצבאית המתקדמת

מרוקו מבקשת לבנות תעשייה ביטחונית משולבת שתחזק את מעמדה כמעצמה אזורית, תענה על צרכי השוק המקומי ותאפשר לה לייצא לשווקים זרים.

מגמה זו משקפת את ההתעניינות ההולכת וגוברת של מרוקו בתעשיות צבאיות, העוקבת אחר הצלחותיה הבולטות בייצור מכוניות ומטוסים בשנים האחרונות.

הצעדים של מרוקו בכיוון זה התממשו באמצעות חתימה על מערך הסכמים עם חברות ומדינות שונות, כשהאחרון שבהם הוא ההסכם שנחתם בסוף ספטמבר עם חברת "טאטה גרופ" ההודית שמטרתה לייצר קרב. רֶכֶב. במפעל במרוקו.

מינהל ההגנה של מרוקו אישר כי הסכם זה נועד לענות על הביקוש המקומי לתעשיות צבאיות, בנוסף לייצוא מוצרים לשווקים בינלאומיים.

ביוני האחרון הודיעה מרוקו גם על כוונתה ליצור שני אזורי תעשייה המתמקדים בייצור ציוד אבטחה, מנגנונים ומערכות נשק, לאחר שמועצת השרים אישרה מספר פרויקטים בתחום הצבאי.

המומחה המרוקאי מוחמד שוקאיר סבור כי החלטתה של מרוקו לפתח תעשייה ביטחונית נובעת מרצונה לחזק את מעמדה כמעצמה אזורית ולהפחית את העלויות הגבוהות של הציוד הצבאי, בנוסף לצורך בציוד חדיש כמו מל"טים.

הסכם שיתוף הפעולה עם קבוצת Tata היווה צעד חשוב, שכן הוכרז כי הרכב הקרבי הקרקעי (WhAP 8×8) ייוצר באופן מקומי במרוקו. מינהל ההגנה הלאומי ראה בצעד זה מהפך גדול המחזק את מעמדה של מרוקו כמרכז פיתוח בתחום הביטחוני, ומציע הזדמנויות מבטיחות למשקיעים במגזרי הביטחון והטכנולוגיה.

באמצעות גישה זו מבקשת מרוקו להשיג עצמאות רבה יותר בתחום הביטחוני ולהפחית את תלותה ביבוא. שוקייר מדגיש כי מגמה זו משקפת אסטרטגיה ארוכת טווח שמטרתה לחזק את ריבונות ההגנה של הממלכה.

נושא זה הופך חשוב במיוחד לאור הנסיבות האזוריות המתפתחות, שכן הממלכה שואפת לפתח יכולות ייצור צבאיות משלה כדי לענות על צרכיה המקומיים, כולל ייצור רחפנים.

מרוקו צברה ניסיון בתחומי תעשייה שונים, שכן היא הצליחה למשוך חברות בינלאומיות רבות להשקיע במגזר התעופה, המונה כיום 142 חברות ומציע כ-20,000 הזדמנויות עבודה.

מרוקו הצליחה להיכנס גם לתחום ייצור המכוניות החשמליות, ומייצאת כ-700,000 מכוניות בשנה. באותו הקשר, בחודש יוני האחרון, מרוקו ציינה את כוונתה ליצור שני אזורי תעשייה המוקדשים לתמיכה בפיתוח ציוד ומנגנונים ביטחוניים.

מרוקו מדורגת במקום ה-29 מבין יבואני הנשק הגדולים בעולם ונחשבת ליבואנית הנשק השנייה בגודלה באפריקה אחרי אלג'יריה. באמצעות אסטרטגיה זו, הממלכה שואפת לצמצם את תלותה בספקים חיצוניים ולחזק את יכולתה לענות באופן עצמאי על צרכי ההגנה שלה.