מלומומבה לרבאט: זיכרון אפריקאי חי
בליבה של רבאט, שם המודרניות העירונית מתמזגת עם מורשת המאבק הפאן-אפריקאי, שדרת פטריס לומומבה ניצבת כסמל רב עוצמה לזיכרון משותף ולאידיאל אפריקאי משותף. יותר מסתם רחוב, המקום הזה מגלם את רוחו של אדם אשר, ממעמקי קונגו, התריס נגד המעצמות הקולוניאליות והותיר חותם בל יימחה על ההיסטוריה של היבשת.
פטריס לומומבה, דמות סמלית של המאבק לעצמאות, נותר אחד הפנים הבולטות ביותר של האמנציפציה האפריקאית במאה ה-20. תוך שנים ספורות בלבד, עובד הדואר לשעבר ביסס את עצמו כמנהיג כריזמטי, המסוגל להפוך רטוריקה פוליטית לנשק אדיר נגד עוול ושליטה. נאומו ההיסטורי בעצמאות קונגו, שנשא למלך הבלגים, נותר חקוק בזיכרון כמעשה של אומץ יוצא דופן, סמל לכבוד אפריקאי שסירב לכל פשרה.
הקשר בין לומומבה למרוקו משתרע הרבה מעבר לסולידריות דיפלומטית גרידא. תחת שלטונו של המלך מוחמד החמישי המנוח, הממלכה ביססה את עצמה כשחקן מפתח בתמיכה בתנועות השחרור האפריקאיות. בהקשר זה, לומומבה מצא בעל ברית אסטרטגי ברבאט, כזו שהבינה שהמאבק המתנהל בלב אפריקה נוגע לכל היבשת, מצפון ועד דרום.
קשר זה הודגם באופן קונקרטי על ידי מחויבותה של מרוקו לקונגו, בעיקר באמצעות פריסת יחידה צבאית כחלק מכוחות האו"ם, כדי לתמוך בלגיטימיות וביציבותה של מדינת קונגו הצעירה. מחווה עוצמתית זו חשפה את חזונה של מרוקו לאפריקה מאוחדת וריבונית, אדונית לגורלה.
ההתנקשות בפטריס לומומבה בשנת 1961 השפיעה עמוקות על מרוקו, שם מותו הורגש כאובדן של חבר לנשק וחבר למסע בחיפוש אחר חופש וכבוד. ברוח זו התקבלה ההחלטה לחקק את שמו במרחב הציבורי של בירת מרוקו, על ידי קריאת אחת השדרות הסמליות ביותר שלה לכבודו.
גם כיום, שדרות פטריס לומומבה, בשלווה ובאלגנטיות שלה, מזמינות התבוננות וזיכרון. זה מזכיר תקופה שבה רבאט עמדה כצומת של מאבקים אפריקאים ומקלט לשאיפות לחופש. באמצעות מקום זה, מרוקו מאשררת מחדש את מחויבותה למורשת הפאן-אפריקאית ולרעיון שגורלה של הממלכה נותר בלתי נפרד מזה של יבשת אפריקה.
לפיכך, לומומבה לא עזב את במת ההיסטוריה. הוא ממשיך לחיות בתודעה הקולקטיבית, ברחובות רבאט כמו גם בדמיון האפריקאי, כסמל נצחי של אחדות, הקרבה ותקווה לאפריקה חזקה ומאוחדת, המביטה אל העתיד.