מר הילאלה קורא לצורך הדחוף לקחת אחריות קולקטיבית להגן על אוכלוסיות מפני זוועות

נציגה הקבוע של מרוקו באו"ם, השגריר עומר הילאלה, בתפקידו כיו"ר משותף של קבוצת הידידים בנושא האחריות להגן, הדגיש ביום רביעי בניו יורק את הצורך הדחוף לקחת אחריות קולקטיבית להגן על אוכלוסיות מפני זוועות.

זהו מחויבות היסטורית של כל המדינות החברות באו"ם למנוע רצח עם, פשעי מלחמה, טיהור אתני ופשעים נגד האנושות, ציין מר הילאלה, שדיבר בשם קבוצה זו, הכוללת 54 מדינות חברות ואת האיחוד האירופי, במהלך הדיון השנתי של העצרת הכללית של האו"ם בנושא האחריות להגן.

השגריר הדגיש גם את ההתקדמות הניכרת שהושגה בהבנת גורמי הסיכון, הגורמים והדינמיקה העומדים מאחורי פשעי זוועה.

במהלך דיון מליאה זה, אשר מציין השנה את יום השנה ה-20 לאימוץ פה אחד של סדר היום "אחריות להגן" על ידי האו"ם בפסגת העולם בשנת 2005, הדגיש מר היללה עוד את החשיבות של הצבת מדיניות, פרקטיקות ומבנים המחזקים את היכולות למנוע ולהגיב למשברים מתמשכים בלב הדיונים, תוך גיוס הרצון הפוליטי הדרוש.

הוא ציין כי האחריות להגן חייבת להיות שיקול מרכזי במסגרת המשימה המשותפת של קידום שלום וביטחון, זכויות אדם ופיתוח, והבטחת כיבוד המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בהתייחסו ליוזמת UN80, שהושקה לאחרונה כדי לאפשר למערכת האו"ם למלא ביעילות את המנדט שלה, הדגיש השגריר את חשיבותו של תהליך זה לשמירה על תפקידי הליבה של האו"ם התומכים בשלום וביטחון, פיתוח וזכויות אדם, הנחוצים לטיפול בשורשי הסכסוך ובצרכים ההומניטריים, ולחיזוק יכולתו של האו"ם למנוע פשעי זוועה.

מצידו, במהלך הצגת הדו"ח ה-17 שלו בנושא האחריות להגן, ציין מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש כי איומים מתעוררים, כגון התנשקות של טכנולוגיות חדשות והתפשטות כלי נשק מתקדמים, דורשים הסתגלות מתמדת כדי למנוע פשעי זוועה ולהגן על אוכלוסיות.

הוא הדגיש את הצורך להכיר בכך שהאחריות להגן אינה רק עיקרון. "זהו ציווי מוסרי, המושרש באנושיות המשותפת שלנו ובמגילת האומות המאוחדות", והוסיף כי אף חברה אינה חסינה מפני הסיכון של פשעי זוועה.

מצידו, נשיא העצרת הכללית של האו"ם, פילמון יאנג, קרא להתבוננות פנימית קולקטיבית על הכישלון המתמשך במניעת זוועות, וציין כי בתקופה של סכסוכים בעזה, אוקראינה, סודן ומיאנמר, חוסר המעש של מועצת הביטחון, התעלמות מסימני אזהרה ושחיקה בכבוד לחוק הבינלאומי הם מצערים.

הוא קרא למדינות החברות לעבור מהצהרות לפעולות קונקרטיות, לחזק מנגנוני מניעה ולהציב את ההגנה על אוכלוסיות בלב המדיניות הלאומית והאזורית, תוך הדגשת כי "הגנה אינה שאיפה. היא מצווה עלינו לפעול, באופן אישי וקולקטיבי".